החלטה בתיק ת"א 5545-04-10

בעניין: בקשה למתן צו להפקדת ערובה

בפניי בקשה להורות למשיב, אשר מתגורר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, בשכונת ואדי אבו קתילה שבעיר חברון (להלן- "התובע") להפקיד ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- "תקנות סדר הדין האזרחי"), להבטחת תשלום הוצאות המבקשת באם תדחה תביעתו.

נימוקי הבקשה

1.         המבקשת טוענת, כי אין כל דרך להפעיל מנגנוני הוצאה לפועל והסדרת אכיפה נגד התובע. לטענתה, אין אפשרות מעשית לאכוף פסקי דין שנפסקו על ידי בתי משפט בישראל באזור מגורי התובע, אשר אין עוררין כי הינו בשליטה של המועצה הפלשתינית. המבקשת לא תוכל להיפרע על הוצאותיה הרבות בסופו של יום והיא עלולה לעמוד בפני מבוי סתום כשתחפוץ לגבות הוצאותיה.

2.         כן טוענת המבקשת, כי כל פעולות כוחות הביטחון באירועים נשוא התביעה הינם נגזרת ישירה של לחימה בטרור ולצורך הגנה על תושבי מדינת ישראל. פעולת צה"ל הינה פעולה מלחמתית בה עמדו חיילי צה"ל בפני סיכון ממשי לחייהם ואין המדינה חייבת בנזיקין בנסיבות התביעה שבנדון.

3.         לבסוף טוענת המבקשת, כי סיכויי התביעה נגדה הינם נמוכים עד מאוד. על כן, בנסיבות העניין יש להורות לתובע להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות המבקשת.

התגובה

4.         התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר, ועל כן, יש לדחותה ולו מטעם זה.

5.         לטענת התובע, בית המשפט פטר אותו כליל מתשלום אגרה, לאחר שהתוודע למצבו הכלכלי הירוד. מצבו הכלכלי, אינו מאפשר לו הפקדת ערובה בתיק. משמעות חיוב התובע בהפקדת עירבון הינה בעצם שהתובע יאבד זכות הגישה לבית המשפט. לטענתו, סיכויי התביעה הינם גבוהים. האירוע ביוזמת המבקשת לא היה יותר מאשר פעולת שיטור רגילה, שכמותה נעשות רבות בשטחים ואין באירוע משום חריגה מפעולות אחרות. במהלך האירוע, לא נורתה כל ירייה לכיוון כוחות צה"ל ולא נשקפה סכנה לכוחות צה"ל שהגיעו לזירת האירוע.

6.         לבסוף טוען התובע, כי יש לדחות את בקשת המבקשת ולחייב המבקשת בהוצאות הבקשה.

התשובה לתגובה

7.         המבקשת טוענת כי, סיכויי התביעה הינם קלושים עד אפסיים. פעולת כוחות הביטחון במסגרת לחימת מדינת ישראל בטרור, מעמידה למבקשת את הגנת "פעולה מלחמתית" בהתגלמותה, המקנה לה חסינות בנזיקין, בנוסף לטענת ההגנה בדבר מעשה מדינה. לטענתה, המבקשת צפויה לשאת בהוצאות עתק משפטיות בגין ניהול הליך זה ומן הראוי להבטיח הוצאות המבקשת הרבות בהליך המשפטי, ולחייב את התובע בהפקדת ערובה ראויה.

8.         לטענת המבקשת, אין במתן פטור מתשלום אגרה, בכדי לפטור אוטומטית ו/או להוות שיקול להימנע מחיוב בהפקדת ערבות להבטחת הוצאות המבקשת. לטענתה, מגמת הפסיקה הינה הגדלת שיעור הערובה מזה שנקבע בעבר ועל כן יש לקבוע שיעור ערובה ריאלי.

9.         כן טוענת המבקשת, כי תגובתו של התובע הוגשה מבלי שצורף לה תצהיר ערוך כדין לתמיכה בעובדות, על אף שתגובתו מכילה בחובה טענות עובדתיות ובפרט באשר לסיכויי התביעה. לטענתה, הבקשה לא הוגשה באיחור אלא במועדה, והתובע לא הצביע על כל נזק שנגרם ו/או יגרם לו נוכח מועד הגשת הבקשה. 

10.       לבסוף טוענת המבקשת, כי אין חולק כי התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין בידי התובע נכסים הנמצאים בארץ מהן תוכל המבקשת להיפרע. לטענתה, במועדים הרלבנטיים לתביעה באזור הנטען התרחשה לחימה לכל דבר ועניין במסגרת מבצע צבאי נרחב ורחב היקף אשר במהלכו נשקפה לכוחות בשטח סכנת חיים ממשית.  המבקשת אינה חולקת על זכותו של התובע לפנות לערכאות שיפוטיות לשם מיצוי זכויותיו, ואולם, אין בכך כדי לגרוע מזכות המבקשת להבטיח יכולתה לפרוע את הוצאותיה, היה ותדחה התובענה.

דיון

11.       לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים, אני סבור, כי בנסיבות המקרה דנן יש להטיל ערובה.

12.       תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי:

           "(א)      בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.